שאר המשפחה נשארה בגרמניה. ארנולד עמד לפני השלמת האביטור (תעודת הבגרות) ותכנן להתחיל את הכשרתו בבית ספר למוריםכהכנה להגירה שתכנן יחד עם המשפחה. ב-1934 עבר יוסף ווכנמארק לשוואביש גמונד, שם הייתה המדיניות האנטי יהודית של הנאצים מורגשת עוד יותר.
מאוחר יותר נזכר ארנולד:
״...היינו בקשר רק עם יהודים, ולאט לאט נאלצנו לוותר על הכל, נאלצת לוותר על הרדיו, נאלצת לוותר על הטלפון. הייתה בריכת שחייה ציבורית, אבל לא יכולת יותר ללכת אליה. זה היה ממש מדכא. לא היתה לך יותר הנאה בחיים. אבל אני והורי דבקנו זה בזה.״
