כילד בבית הספר לא היה לפאבל מושג שהוא יהודי. הוא למד לימודי דת עם כל הילדים והשתתף במיסה הקתולית. כבר בשלב מוקדם הוא שם לב לעובדה שחבריו פאבל וטיבור לא השתתפו בכיתת לימודי הדת. כשניסה הוא עצמו להתערב בשיעור היה מורו מתעלם ממנו. הוא פנה לבת דודתו שהיתה מבוגרת ממנו בשמונה שנים. היא הסבירה לו שהוא יהודי. מאותו היום החל פאבל ללכת לבית הכנסת יחד עם דודו אימריך פולדס שלוש פעמים בשנה. הוא חגג בר מצווה ולמד קצת עברית. למרות שרוב קשריו החברתים היו עם משפחות יהודיות הוא סבל הרבה הערות אנטישמיות. אלו הוטחו בו על ידי חבריו לכיתה.
