מתוקף תפקידו כנציב תלונות הציבור של המרכז היהודי לחינוך מבוגרים מונה לאון שמאלצבך על ידי ראשי הגסטפו בנובמבר 1941 כאחד מהאנשים בהכינגן שהיו אחראיים על הלוגיסטיקה, עריכת ספרי החשבונות והכנה מנהלית של גירוש יהודי וורטנברג והוהלנצולרן. בנוסף דאג לאון לרווחתם הרוחנית והרגשית של המגורשים. במסגרת עמדתו, היה זה הוא שקיבל את ההודעה על ״פינוים״ של יהודי הכינגן.

בעשרים ושבעה לנובמבר, 1941 גורשו מהכינגן אחת עשרה יהודים, בתוכם לאון ומינה שמאלצבך.