״הרשמים הראשונים שלי מהכינגן תמיד ישארו חיים בזיכרוני. הם קשורים בעיר וקשורים באבי, קשורים בנוף המשקיף לטירת הוהנצולרן, בבית הקהילה היהודית ובית הכנסת וגם במוזיקה. שנותי הראשונות מעלים בי זכרונות של חמימות ולעיתים אף געגוע. [...] במהלך השבוע בו ביקרתי בהכינגן הרגשתי בבית בגוף ובנפש. כמו מעגל שהיה לא שלם, לא מלא כל השנים האלו ועכשיו סוף סוף נסגר.״
בשני למאי ,2019 עזבה רות סלומון את העולם כשהיא מוקפת בבני משפחתה.