בשש בבוקר הגיע חקלאי עם עגלה לסחוב את מזוודותינו ובגדינו הכבדים. אולצנו ללכת ברגל לרכבת בהורב, גם הילדים הקטנים. הרחובות היו דוממים וריקים. בידינו סלי מזון של כל מה שיכלנו למצוא בבית, וזה לא היה הרבה. אימי אפתה כמה עוגות, אולי עם תפוחים, אולי עם תפוחי אדמה, מי זוכר? אנשים היו חסרי תחושה, כשהם נאלצים לעזוב את המקום שבו גרו מאות שנים.
מתוך ראיון שערכה מימי שוורץ עם סאלי למברגר
